פחת הניתן לניכוי

אדם מכר נכס מסחרי אותו רכש לפני כ - 20 שנה. בחישוב המס, כלל המוכר את עלות הרכישה ובכך הקטין משמעותית את נטל המס. המפקח טען כי לאחר תקופה כה ארוכה, לא קיימת עלות רכישה, שהרי העלות קיבלה ביטוי באמצעות הפחת השנתי. המוכר טען כי כמעט ולא דרש פחת בניכוי. נשאלת השאלה, האם בחישוב השבח יובא בחשבון הפחת שנדרש בפועל, או הפחת אותו ניתן היה לנכות ? חשוב להבין כי אדם שדרש פחת כהוצאה שנתית, לא יוכל לדרוש פעם נוספת את אותה עלות במועד הרכישה, שהרי מדובר בכפל הטבה.

ניכוי פחת

סעיף 21 לפקודת מס הכנסה מתיר ניכוי פחת, בשיעור אשר נקבע בתקנות בהתאם לסוג הנכס. ההכרה בפחת לאורך חיי הנכס הינה תחליף להכרה מידית בכל העלות במועד הרכישה. סעיף 47 לחוק מיסוי מקרקעין מגדיר פחת – "הסכומים הניתנים לניכוי לגבי מקרקעין לפי סעיף 21 לפקודת מס הכנסה...".

משמעות הפחת בחישוב מס השבח, הינה הפחתת שווי הרכישה לאחר ניכוי הפחת. כלומר, בחישוב השבח נפחית מן התמורה את העלות המופחתת של הנכס באופן בו ננטרל מן העלות את הפחת שנדרש כהוצאה בדוחות השנתיים, במהלך חיי הנכס.

המשמעות היא כי במכר נכס בר פחת, עלות הנכס תקטן בהתאם לפחת אשר נדרש כהוצאה במהלך השנים ובעקבות כך השבח יגדל.

דוגמא מספרית

נכס הנרכש בעלות של 1,000,000 ₪ ונמכר לאחר 10 שנים בתמורה ל- 1,200,000 ₪. בהתעלם מסכום אינפלציוני, השבח הינו – 200,000 ₪.

במקרה ומדובר בנכס בר פחת, המופחת לאורך 20 שנה )בהתעלם בערך הקרקע ככל וקיים(, הרי שכבר נדרש פחת במהלך השנים בסך של 500,000 ₪ ומשכך העלות המופחתת תעמוד על סך 500,000 ₪ בלבד והשבח יגדל מסך של 200,000 ₪ ויעמוד על 700,000 ₪.

ע"א 18 \ 5883

בית משפט עליון נדרש לראשונה, בסוגיה בה המוכר לא דרש הוצאות פחת ובכל זאת נדרש ע"י מנהל מיסוי מקרקעין להפחית שווי רכישה של הנכס, כאילו דרש הוצאות פחת. בית המשפט מתחבט בסוגיה וקובע כללים לעניין פחת הניתן לניכוי.

הכלל : ברירת המחדל לבחינת החבות במס שבח היא כי הנישום ניכה את מלוא הסכומים הניתנים לניכוי פחת. המשמעות היא כי יש להפחית משווי הרכישה את סכומי הפחת הניתנים לניכוי (בהתאם להוראות החוק כלשונם).

חריג לכלל : נישום שמדווח על הכנסותיו (כמובן במידה וקיימים הכנסות) ובמידה וקיים היה חיוב במס אף שילם חובות אלו, הרי שבמקרה זה עליו לעמוד בנטל ההוכחה כי נמנע לנכות את מלוא הסכומים הניתנים לניכוי כפחת מהכנסתו החייבת במס ואז יהא זכאי לכך שסכומי הפחת שלא נוכו כאמור לא יתווספו לחישוב השבח. השופט קובע כי לא ניתן לבחון כליות ולב ולכן אינו בודק את הסיבה לאי הדיווח והניכוי כאמור.

הגבלת תחולת החריג : נישום אשר לא דיווח כדין על הכנסתו החייבת במס הכנסה, וכתוצאה מכך גם לא ניכה בדיווחיו פחת באופן מלא או חלקי, בין אם לא חויב במס הכנסה ובין אם נערכה לו שומה על ידי פקיד השומה, אינו רשאי להעלות טענה כי לא נוכו מלוא הסכומים הניתנים לניכוי כפחת מהכנסתו החייבת, ועל כן יש להפחית את מלוא סכומי הפחת הניתנים לניכוי משווי הרכישה.

בית משפט עליון מאגד מספר תובנות מס בהחלטה זו.

ראשית, יש לחתור להגשמת תכלית המס "מיסוי הרווח הכלכלי שצומח לבעל הזכות במקרקעין מעליית ערכה הכלכלי".

שנית, תכלית ההוראה בדבר תוספת הפחת הניתן לניכוי, הינה למנוע כפל ניכוי ובטח לא לצורך ענישה בגין אי ניכוי פחת.

שלישית, אין לתת עדיפות לאדם אשר נהג שלא בהתאם לחוק ואף אם ברור שלא ניכה פחת (שהרי ברור כי משלא הגיש דוחות, לא ניכה פחת).

ו"ע 26967-11-21

יורשים דרשו לנכות את עלות הרכישה בטענה כי אביהם המנוח לא הכיר את הזכות לדרוש פחת ומשכך לא דרש פחת. בית המשפט לא קיבל את הערר וקבע כי יש להוכיח כי לא נדרש פחת ואין בטענה בעלמא להוות אסמכתא לכך.

האמור ברשימה לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים כאלה או אחרים או להימנעות מהם.